Family over everything
יפתח גדל בשני בתים, שהרכיבו עבורו משפחה רחבה ומיוחדת בת ארבעה הורים, ארבע אחיות ואח.
הוריו, שירה וגלעד, נפרדו כשיפתח היה קטן. שירה התחתנה עם עמוס ונולדו להם תמר, יעל ודן. גלעד התחתן עם נעמי ולהם נולדו מיכל ואלה.
לאורך השנים שתי המשפחות חיו בקרבה גדולה ואהבה.
בבית משפחת יעבץ היה מצויר על אחד הקירות לוח גיר גדול. בני הבית נהגו מפעם לפעם להשאיר עליו אחד לשני ציטוטים, אמרות יפות, שירים, קטעי מקור ועוד. בוקר אחד, לאחר בילוי משותף של יפתח וחבריו, הלוח התמלא בהודעות חדשות. מבין השרבוטים הרגילים של בני נוער כגון 'רקוץ' התותח' ו'איתמר יהושע המלך' התגלה לנו משפט בכתב ידו הטיפוסי של יפתח: "Family over everything".
שלוש מילים שמספרות בפשטות וצניעות שכל כך מזוהות עם יפתח, את עולם הערכים שלו כנער, את הבגרות שהייתה בו כבר בגיל 15, ואת האופן שבו ידע לגעת בלב של כולנו וליצור קשר עמוק ומיוחד כל כך.
מספר חודשים לאחר שיפתח נהרג, סרקו מיכל ואלה את המילים מהלוח, וקיעקעו אותו על זרוען בכתב ידו המקורי של יפתח. וכך הוא נצור בליבנו לעד.
יעל, עמוס, דן, שירה, יפתח ותמר אפל
לוח הגיר בבית ברמת השרון
אלה, מיכל, נעמי, גלעד ויפתח יעבץ
שירה ויפתח
לקראת יום הולדת 17 יפתחי הודיע לכולנו שהוא רוצה לעשות קעקוע. הסכמנו די מהר אבל הדגשנו בפניו שחשוב שיעשה קעקוע עם משמעות, לא אחד כזה שיתחרט עליו בגיל 50...
יפתח כמו יפתח נכנס למשימה והתחיל לחפש בפינטרס ובעוד אתרים קעקועים בעלי משמעות, הוא שלח לי כמה. היו שם שניים שמצאו חו בעיני - אחד של כוס חצי מלאה והשני קצת מורכב יותר... סימון גרפי שמשמעותו "אני גדול מעליות ומורדות". היינו אז בימי הטניס, שכל תחרות גררה לחצים, הפסדים, נצחונות והרבה מתח, ומשמעות הקעקוע היתה רלוונטית מאד.
וכך באיזה אחה"צ של חודש ינואר אספתי את יפתחי מעוד אימון והגענו לאליאב קעקועים. בהחלטה של רגע הודעתי לו שאני מצטרפת אליו ועושה איתו את הקעקוע. הוא היה בשוק. והאמת... גם אני... כמי שגדלה בבית דתי קעקוע זה big no no...
עשינו יחד את הקעקוע ושלחנו תמונה בקבוצה של המשפחה... וכולם היו בהלם!
הקעקוע הזה המשיך לחבר בינינו, ומשמעותו עלתה לא פעם בשיחות והתכתבויות בעיקר בימים קשים בצבא.
אחרי האסון מצאתי את עצמי מציצה מדי פעם לכתף ורואה את הקעקוע המשותף שלנו. מקבלת מיפתח חיבוק, ליטוף, דחיפה קטנה. ובעיקר נזכרת שוב ושוב במסר שקיבל משמעות חדשה ועמוקה.
בפברואר 2024 עמוס, יעל, תמר ועוד 8 חברים מהצוות בחרו לקעקע את הסימן הזה על גופם. מאז עוד ועוד חברים, מכרים ואפילו זרים גמורים שולחים לנו תמונות עם הקעקוע הזה. הסימן ממשיך להופיע על חולצות, תכשיטים, מחברות ועוד ועוד.
מטורף איך הבחירה של יפתחי מגיל 17 נכנסה ללב של כל כך הרבה אנשים וממשיכה להשפיע על רבים. אין יום שאני לא חושבת לעצמי: אני גדולה מעליות ומורדות.
ברכת יום הולדת 50 לשירה
אמא שלי האהובה,
גם אני לא קולט שאת בת 50. כשאמרת לי שאת מרגישה את ״משבר גיל ה50״, קצת צחקתי בלב. חשבתי לעצמי, איזה מין משבר זה שאת צוחקת עליו ככה. וכמובן, למרבה הפלא, שבוע אחרי השיחה שלנו על משבר גיל ה50, בישרת לי בגאווה שעברת אותו והוא כעת מאחורייך. מה אני אגיד לך אמא, באמת משבר רציני. והאמת שכזאת את. עושה הכל בשיא הרצינות, אבל אף פעם לא לוקחת את החיים ככה. תמיד עם האופטימיות המדבקת שלך, אבל גם עם האש בעיניים, וכמו שתמיד מוס אומר לך- כשאת רוצה משהו את משיגה אותו. עם האהבה לאומנות, ספרי שואה... אבל גם עם החיוך המזוהה איתך. בכל מקום שאני הולך אליו, ישר- ״הנה החיוך של אמא שלך!״ ואז גם אני מתמלא גאווה... אמא, אני מאחל לך ליובל הבא שתמשיכי לצחוק על כל המשברים, לחייך, להשיג כל מה שאת רוצה, להדביק את כולנו עם האופטימיות שלך, ולהמשיך להיות עמוד התווך של המשפחה הקטנה שלנו. תישארי אשת אשכולות, מלאת ניגודים ועומק, ועם הכישרון לאושר... זוכרת?
פעם דיברנו שבכל ספר שאנחנו קוראים אנחנו מחפשים את הדמויות שמזכירות לנו את הקרובים אלינו. ובאמת אני כבר מצאתי את כולם, את אבא, את נויה, את גוני, את מוס, את סבתא מימי... והיחידה שעדיין לא הופיעה לי באף ספר זו את. והאמת, לא נראה לי שמישהו יכול לכתוב דמות שיכולה להכיל אותך בכלל. ועד שאני אמצא את הדמות הזו- מזל שיש כזאת אישה אמיתית, שאני יכול לכבות לה את האור כשאני יורד למטה והיא נשארת לקרוא במטבח...
יפתח לשירה, 12.03.2021
גלעד ויפתח
דברים שאהבנו לעשות ביחד
היום כשעברתי בשער הכניסה שלנו הוא נטרק ברעש חזק מדי ומייד הזיכרונות צפו ועלו.
ליפתח הייתה אהבה גדולה ללמוד לתקן דברים בעצמו, ובכלל לעשות דברים עם הידיים.
לשער הברזל בכניסה לחצר שלנו יש מנגנון טריקה הידראולי שטמון בגומחה מתחת למדרכה. המנגנון הזה מדי פעם משתחרר וזה גורם לשער להיטרק בכבדות.
אופן התיקון הוא די פשוט, מסירים את לוחית המתכת שמכסה את המנגנון השקוע במדרכה ואז בעזרת שני ברגים מכווננים בחזרה בעדינות את לחץ השמן, עד שמגיעים לאיזון הנדרש – לא מהר מדי, ולא איטי מדי. הכיול המושלם קורה כשהדלת מאטה את עצמה בחלק האחרון לפני הטריקה, ואז מחליקה בעדינות לקראת המפגש עם הלשונית, שנמצאת על מנגנון הפתיחה של הסוגר בכנף הנגדית של השער.
יפתח ממש הוקסם מהמלאכה הזאת ומהפעם הראשונה שצפה בי אהב לקחת אחריות ולעשות זאת בעצמו. זכורה לי פעם אחת שבאו לבקר את יפתח חברים מהצוות בדיוק כשהוא סיים את התיקון. הוא אמר להם בחצי צחוק (שהסתיר גאווה מוצנעת) “ראיתם איזה זב”ם אני? הרגע תקנתי את השער משהו בן ז...”. “זה אבא לימד אותי”. למי מכם שלא יודע, זב”ם (׳זכר בן משק׳) הוא ‘תואר כבוד’ של המושבניקים והקיבוצניקים שמתאר מישהו שיודע לעבוד עם הידיים בעצמו. לפעמים הם גם קוראים לזה ‘שימשן’ (קיצור לשמשון הגיבור), אבל על זה בפעם אחרת.
היום לקחתי את המברגים וכווננתי מחדש את השער. בין הדמעות שחנקו את הגרון חשבתי שוב איזה ילד-גבר גידלתי, וכמה הדברים הקטנים האלה הם שעשו את החיים שלנו מאושרים
ברכות מיפתח
(חלק מברכת יום הולדת 48 לגלעד)
(חלק מברכת יום הולדת 52 לגלעד)
נעמי ויפתח
אני רוצה להגיד לך שאני מרגיש גאווה ענקית שאת המשפחה שלי. הבחירה האמיצה שעשית כשפנית להוראה רק משקפת יותר טוב את הנפש הרגישה אך האמיצה שלך, והלוואי שלכל ילד בישראל תהיה מורה כמוך. שילוב של שליחות עזה ואינטליגנציה רגשית נדירה, תכונות שכל כך חשובות למחנך. אני תמיד שמח ללמוד ממך עוד ועוד, עוד טקסט שקראת, או פרשנות שונה, תמיד חוקרת, מתעמקת, בוחנת, שואלת שאלות ומטילה ספקות. אני לוקח ממך דוגמה ענקית ומנסה ליישם אותה בחיי שלי, להתעמק בדברים, לשאול שאלות, להטיל ספק, ומעל הכל ללכת אחרי הלב שלי, גם אם זה אומר, ואולי בעיקר אם זה אומר- לקחת החלטות אמיצות. החלטות שחלק יגיבו עליהן ב״רק מורה? את יכולה יותר.״
אני מאחל לך שתמשיכי להרחיק את הגבולות שלך עוד ועוד, אם זה בחינוך, בספורט, או בכל דבר בחיים. וגם כשקשה, וגם כשקשה מאוד, תזכרי שאת עושה משהו גדול. תמשיכי להיות עמוד התווך של המשפחה שלנו, תמיד מאירה את הבית עם החום שלך, עוזרת ודואגת, תמיד פה לכל מה שצריך והרבה מעבר לזה.
אחד הקטעים שלמדנו בסד"ח נוגע לכך שהעולם נשען על 36 (ל״ו) צדיקים. שאלו את רבי אריה האם הוא אחד מהצדיקים. הוא ענה שלפעמים. כשהוא עושה משהו טוב, הוא אחד מה- 36. מה שהוא ניסה להגיד זה שאין 36 צדיקים קבועים, אלא כל פעם שמישהו עושה מעשה טוב, הוא חלק מהם, אבל כולם חייבים לעשות מעשים טובים כדי שהעולם לא יקרוס, שתמיד יהיו שלושים ושישה. כמה נחמד לדעת שהעולם שלנו צריך להשלים רק שלושים וחמישה...
מזל טוב❤️
ברכת יום הולדת לנעמי, 30.08.2019
"יפתחי אהוב, וואו 23... אני חושבת לעצמי שזה גיל של מבוגר. ואולי אני נשמעת זקנה אבל רק אתמול היית הילד הקטן והכובש בגן בתא. היינו הולכים יחד בשדרות רוטשילד, אתה היית מתיישב על ׳כסא המלך׳ שבשדרה ומחייך חיוך נבוך של אושר. חיוך שלשמחתי לא נעלם. הנה בכל זאת עדות לילד שבך. חיוך שמבטא צניעות כמעט ביישנית, שהיום, משתלבת נפלא עם כריזמה ומנהיגות וקסם אינסופי.
כבר מילדות בלטת בכל מסגרת ומעבר להתלהבות של המבוגרים שפגשו בך הדהימה אותי הרצינות שלך, הצורך שלך לעשות את הכי הכי טוב ולא לוותר ועד היום אתה מוכיח פעם אחר פעם שהצטיינות מגיעה בזכות ולא בחסד.
והדבר המרגש ביותר הוא לראות כמה חשוב לך המקום אליו אתה שייך, המשפחה, הצוות היחידה. אתה מתעקש לשפר ולקדם את כל מה שסביבך וטובתך האישית אף פעם לא במקום הראשון.
כל פעם שאתה לוקח ספר ליד או מתרגש ממילותיו של שיר יפה, אני משתהה לנוכח העובדה שגרים אצלך בכפיפה אחת קצין קשוח ומלא תעוזה ואדם שלא מוותר על הרוח ומתרגש מהיופי שביצירה.
הרגישות והאחריות האלה ניכרות גם ביחס שלך למשפחה הגרעינית והמורחבת כאחת וזו הגאווה הגדולה ביותר שלי. כי בכל זאת אנחנו משפחה קצת אחרת, אבל אצלך אין ממש משמעות לביולוגיה אבל ללב יש גם יש.
יפתחי אהוב ליבי, אתה המתנה הכי גדולה של חיי. ואני מאושרת שזכיתי לגדל אותך יחד עם עוד 3 הורים ושנזכה לעוד חיים שלמים יחד.
מזל טוב מתוק, אוהבת אותך לעד. נעמי"
"אלוהים
אני ואתה לא נוהגים לדבר הרבה.
אז מי אני שאני אבקש ממך איזה משאלה מפוצצת.
אז אני רוצה להגיד לך תודה על כל מה שיש לי.
ואולי אני ואתה נהיה בקשר יותר טוב.
מה אתה אומר?
בכל מקרה, אם אתה יכול
שים לי עין על המשפחה.
יפתח"
עמוס ויפתח
קשה לשכוח את הפעם הראשונה, מבחן אומץ, הלכנו שלושתנו לסרט, בהפסקה היה צריך פיפי (כמובן) ושירה שאלה אם רוצה איתה או איתי והוא ענה ישר ״עם עמוס״, סוף סוף לא לשירותי נשים...
וכך נכנסתי עם ילד בן 3 וחצי לשירותים בסינמה סיטי!
שירה מחכה ואנחנו לא מגיעים ולא מגיעים ואז כשיוצאים החוצה יפתוח עם החיוך המושלם אומר ״בסוף היה לי קקי…״.
יש מבחן קבלה גדול מזה ?? מפגש ראשון, אני, רווק, שירותים ציבוריים ועוד לנגב?!?! שירה התפוצצה מצחוק וכל החברים אמרו שאם שרדתי את זה אני שלה ושלו לנצח.
מאז עברנו המון חוויות משותפות אבל לא פעם חזרנו לסיפור המשעשע הזה וכמו שבירך באחת הפעמים ״תמונות ורגעים שלנו מאז ומכל השנים מתנגנות לי בראש וברור לי שזו רק ההתחלה של השותפות הניצחית הזאת, אוהב אותך״.
למוס היקר,
איזו שנה עברנה עלינו.. אי אפשר להאמין. קורונה, סבא, מסעדות נפתחות, נסגרות, וקובי. כל כך הרבה דברים בכל כך מעט זמן. היו ימים שכמה שניסיתי לתמוך, להקליל את האווירה, הרגשתי שזה טיפה יותר מדי. שיתנו לנו קצת נחת. אבל אתה, כמו אריה אמיתי, לא נותן לכלום להפיל אותך. זה מסב לי כל כך הרבה גאווה, לראות אותך מתמודד בגדולה עם כל המלחמות שהיו השנה, וכמה שהיו. תמיד שומר על חיוך, על אופטימיות, נאחז במשפחה המדהימה שבנית ממשיך קדימה, לא נותן לכלום להתפרק. וכמו שאמא אומרת לי, אני אומר לך: אני בטוח שסבא וסבתא יושבים שם איפשהו למעלה, ובלשונה של אמא - מתפוצצים מגאווה ואהבה. וכמה שהם חסרים... אני מאחל לך לשנה הקרובה שיהיו טיפה פחות מלחמות, קצת יותר נחת, שהמסעדה תחזור להיות מקום המפלט שלך ושל כל כך הרבה אנשים שאתה נוגע בהם, מקום שכולו אהבה, וזה כל כך חסר בתקופה הזאת. שנאכל ביחד ארנצ'יני, ופיתה מרובעת בשמש, וקרודו ברומא, ולא'נטריקוט בפריז, פיטר לוגר בניו יורק, וטניס בתאילנד, וקצת מכבי בחמישי בערב בהיכל... בשביל מה סיימתי מסלול?!?!
שתמשיך לגעת בכל כך הרבה אנשים, להיות אהוב כל כך ע"י הסובבים אותך. אף פעם לא פגשתי מישהו שלכל כך הרבה אנשים כל כך חשוב ממנו.
כמה זכיתי בך, כמה שהקשר שלנו לא מובן מאליו. אני רואה משפחות סביבי, ואני לא יכול שלא להגיד תודה למישהו שם למעלה שגרם לך להיכנס לחיים שלי ולהיות גורם כל כך משמעותי ואהוב בו.
בספר שקראתי, חיים קטנים, כתוב:
"דברים נשברים, ולפעמים מתקנים אותם, וברוב המקרים מבינים שלא חשוב מה ניזוק, החיים מארגנים את עצמם מחדש כדי לפצות על האובדן, לפעמים בצורה נהדרת." לא מצליח לדמיין סיטואציה בה החיים שלי היו מתארגנים מחדש יותר טוב מאיך שזה קרה...
מזל טוב, אוהב אותך.
יפתח
ברכת יום הולדת לעמוס, 11.11.2020
מיכל ויפתח
יפתח,
זוכר אז בסקי, היינו רעבים אחרי הטיסה, התיישבנו מחוץ למלון באיזו חתוליה שמוכרת שווארמה. מולנו ההרים הלבנים מסנוורים אותנו. היינו מרותקים למסלול תלול שאיתו הגולשים חוזרים לעיירה בסוף היום. שאלת אותי אם אני חושבת שאתה מסוגל לרדת את המסלול הזה, אמרתי לך שאין סיכוי בחיים שאתה מצליח. שכחתי עם מי אני מתעסקת.
התערבנו על האוזניות שלי לטיסה חזור. לא עברו יומיים ואתה מגיע במהירות שיא של שני קמ"ש כל הדרך למטה. אני חיכיתי בסוף. ואתה הגעת עם החיוך הכובש הזה, גאה בעצמך בטירוף גם אני הייתי גאה וגם קצת מבואסת על האוזניות. אבל בעיקר גאה. שכחתי שאסור להתערב איתך על אומץ.
מיכל, אחותו של יפתח
אחותי האהובה,
מי היה מאמין שאת בת 16... בטח לא אני. מצד שני את כל כך בוגרת וחכמה, שאי אפשר להאמין שאת רק 16. אני רואה אותך גדלה ומתבגרת ואני כל כך גאה באישה שאת הופכת להיות. ערכית, חברה טובה, טובת לב, חכמה, יפה, לוקחת את החיים בקלות. אני מאחל לך שבשנה הקרובה תמשיכי להפיץ את האור שלך לכל עבר ותעשי רק מה שעושה אותך מאושרת, לא משנה מה זה. תלכי רק בדרך שלך, ולא משנה איזו פניה תקחי, תדעי שאני כאן מאחורייך. אני אוהב שככל שעובר הזמן אנחנו מתקרבים, זה חשוב לי ואני גם רואה אותך ממש כחברה שאפשר להתייעץ איתה, ללמוד ממנה (זה הזמן להגיד לך שאני בונה עלייך כמורה שלי לגיטרה) לספר לה, וגם לדעת שהיא תשמור בסוד😉 ואני מאחל לנו בשנה הקרובה שנמשיך להתקרב, ושגם את תספרי לי קצת😇
מקווה שהצלחת להנות היום למרות המגבלות ואוהב המון,
אחיך הגדול
ברכת יום הולדת למיכל, 29.01.2021
פתקים לשנה החדשה
יש לנו מנהג משפחתי של שנים, בראש השנה / יום כיפור אנחנו מקיימים את "טקס הפתקים".
טקס שבו כל אחד מבני הבית כותב על פתק מה הוא מאחל לעצמו בשנה הבאה.
את הפתקים שמים בבקבוק ובשלב הבא כל אחד פותח את הפתק שכתב בשנה שעברה.
מסורת כזו שרצה שנים...
הבקבוק עם הפתקים מונח תמיד בספריה בסלון, מחכה שפעם בשנה יפתחו אותו...
לפני כמה חודשים עשיתי מעשה אולי לא כ"כ מוסרי...
אבל, החלטתי לפתוח את הפתק שיפתח כתב, בערב יום כיפור בשנה שעברה – 24.9.23, 13 ימים לפני האסון.
פתק מטלטל עם עדות אילמת לאדם נדיר, לילד שאני כ"כ גאה ואוהבת.
כך כתב:
"לשנה הבאה – שסבא אורי וסבתא אסתר יהיו בריאים (אמן).
שמיכל תצליח במכינה,
תמר באלון, יעל ואלה ברוטברג
ודן בכדורסל.
אם אני מחשב נכון, בערך עכשיו אני אמור לחזור מחו"ל.
אז מקווה שהיה כיף.
יפתח"
שירה, אמו של יפתח
תמר ויפתח
יפתח כותב לאחותו תמר לנסיעה לפולין
תמרי אחותי היקרה,
אני זוכר את עצמי במסע לפולין, מקבל מכתב מהמשפחה. בחישוב גס עברו מאז 6 שנים, ועדיין אני יכול להגיד לך שהמסע הזה הוא אחד המשמעותיים שעברתי בחיים שלי. המסע הזה לא פשוט, הוא עוצמתי, ובכלל אני לא בטוח שבגיל 17 אתה מצליח להבין כל מה שאתה רואה שם. אני כנראה לא הצלחתי. אבל את בוגרת לגילך, ורגישה, וחכמה, אז אני בטוח שאם יש מישהו שיכול להבין ולהכיל דבר כזה בגיל 17, זו את.
אני כותב לך את המכתב הזה כשאני תכף משתחרר אחרי 5 שנים בצבא, ואוטוטו מגיע גם תורך לקחת חלק במירוץ השליחים הבלתי נגמר הזה. ככה ימשיכו גם יעל, דן, הילדים שלי, והילדים שלך. אחרי המסע הזה את כנראה מבינה, אין לנו ארץ אחרת. וככה אנחנו, דורות אחרי דורות, נשבעים שזה לעולם לא יקרה שוב.
אני גאה בך מאוד, על מי שאת ועל הבן אדם שאת הופכת להיות. תנסי גם להנות במסע הזה, זה מותר וזה לא הופך את זה לפחות עמוק. להפך.
אוהב אותך❤️
יפתח
יפתח לתמרי, ספטמבר 2023
יפתוח, זכיתי לקבל ממך מזכרת קטנה ומשמעותית.
יומיים אחרי תחילת המלחמה הייתי אמורה לצאת למסע לפולין, מן הסתם זה לא קרה בגלל כל הבלאגן, אבל אתה כתבת לי מכתב למסע שאני אוכל לקרוא שם. את המכתב קראתי בלילה שגילינו שנהרגת. אני זוכרת איך המסע הזה השפיע עלייך, וכל החיים חיכיתי שיהיה תורי להיות שם ולחוות את מה שחווית, ולהתקשר אליך בסוף כל ערב כי אתה ככ חיכית שאסע גם ואבין את התחושות ההזויות האלה. עכשו כל מה שנשאר לי זה רק מכתב, אבל אחד כזה שמתאר אותך טוב מאוד אז החלטתי לפרסם אותו, מקווה שזה יהיה בסדר מבחינתך. ומבחינתי - גם אני מנסה להמשיך את מרוץ השליחים שעליו דברת ובחרתי לצאת לשנת שירות מאתגרת במיוחד כדי לתרום כמה שיותר כי כמו שכתבת ׳אין לנו ארץ אחרת׳.
אוהבת, תמרי
יעל ויפתח
"בכל החלטה או צעד שאני עוברת אתה לוקח חלק ובכל פעם אני חושבת לעצמי מה אתה היית אומר עושה או חושב וככה אני פועלת. ככה תמיד היית בשבילי ובשביל כולם, בן אדם להתייעץ איתו, כזה שאומר ועושה את הדבר הנכון, כזה שכשאני מסתכלת אליך אני יודעת שאני רוצה להיות כמוך.
תמיד הערצתי אותך, בכל דרך שבה הלכת גם אני רציתי ללכת, לעבור על העקבות שלך ואולי בתקווה להפוך להיות קצת כמוך.
יש לי את הערבה המקום האהוב עליך בעולם שנותן לי שקט ומזכיר לי אותך. השיר "תחרות כלבים" שצועק לי אותך שר אותו בקולי קולות בטנדר המתפרק שלך. כמובן שיש לי את כל המכתבים והפתקים המרגשים שכתבת, אבל הכי חשוב, יש לי את המשפחה המדהימה שאתה יצרת לנו אחרי שהלכת המורכבת מכל האנשים שיש בהם חלק ממך.
למרות שאתה לא איתי, אתה עדיין מכוון אותי ועוזר לי. כמה אני רוצה להגשים בשבילך את מה שאתה לא עשית ולא הספקת. כל יום שאני עוברת אתה לצידי תמיד, מחזיק לי את היד כשקשה וכל פעם שאני עוצמת את העיינים אני רואה את החיוך הכובש שלך ואני טיפה נרגעת, אני יודעת שאתה במקום טוב עכשיו ושמתישהו אנחנו ניפגש והכל יהיה בסדר."
מתוך טקס צופים (שבט נ וה מגן) לציון שנה מאז ה7.10
אלה ויפתח
בשבילי יפתח היה אחי הגדול, וכמו כל אח גדול הוא היה צוחק עליי ומציק לי המון, הוא היה קורא לי בשמות חיבה ובמיוחד הוא ידע הכי טוב איך לגרום לי להתעצבן. רק שיפתח אולי כמו אף אחד אחר בעולם היה עושה את זה בחיבה מלאה, היה לו חיוך רחב וייחודי שפשוט לא היה אפשר לסרב לו, ובכל פעם כל רגע כזה היה רק מקרב אותנו עוד יותר. בשנה האחרונה שהייתה לנו ביחד הקשר שלנו התחזק, אני כבר הייתי קצת יותר גדולה וכך גם הקשר שלנו התפתח והשתנה. ליפתח היה חשוב לגונן ולשמור עליי, או כמו במילים שלו ״לחנך אותי כמו שצריך״ ובשנה האחרונה נהג להסתלבט עליי ולדבר איתי על החברים שבאים מי, כמה ולמה...
את השיר "עכשיו טוב" יפתוח הכיר לי.
בספטמבר 2022 נסענו לטיול במונטנגרו. במשך שבוע שלם היינו יחד כל המשפחה, באוטו, במשך הרבה שעות ביום והמון מוזיקה התנגנה כל הזמן. באחד הימים, בין השירים שיפתוח שם, היה השיר "עכשיו טוב". שאלתי את יפתח של מי השיר הזה והוא ענה לי – 'גלעד שגב, אחלה זמר', וזה שיר ממש מעולה אבל הוא זמר של שיר אחד, זה השיר היחיד הטוב שלו". הקשבנו לשיר ומהר מאוד הוא הפך לאחד השירים האהובים עלי. ולשמחתי היו כמה הזדמנויות בהן אני ויפתוח שמענו את השיר הזה יחד.
בקיץ האחרון, באיזו שבת, יפתוח ואני היינו בבריכה ואני שמתי מוזיקה מהפלייליסט שלי. השיר הזה של גלעד שגב פתאום התנגן ויפתוח היה מבסוט עליי מהבחירה. אמרתי לו "אתה הכרת לי את השיר הזה... מאז ששמעתי אותו בג'יפ במונטנגרו הוא הפך לאחד האהובים והמושמעים אצלי". הוא חייך ואמר ״אולי בסוף אני כן מחנך אותך כמו שצריך״.
מאז כל פעם שהשיר התנגן היה לנו איזה מבט שמלווה בחיוך.
השיר מדבר על שני אחים, ומאז שהכל קרה, השיר שאהבתי כל כך הפך לשיר שממש קשה לי לשמוע. הקשבתי לו מעט, כי בכל פעם שהוא התנגן חיפשתי את המבט שלך יפתחי.
לפני זמן מה, גיליתי שגלעד שגב כתב את השיר על אחיו שרון, שנפל במהלך שירותו בצבא.
השיר הזה שהכרת לי לפני שנה שהפך עם הזמן לשיר שלנו, הוא שיר מדבר על שני אחים שבדיוק הרגישו שהם מתקרבים, שהם רק מתחילים את הדרך המשותפת שלהם, ולא ראו את הסוף.
דן ויפתח
יפתוח ואני חלקנו אהבה משותפת לספורט, מאז שאני זוכר את עצמי נהננו לצפות / ללכת למשחקי כדורגל / כדורסל .
במיוחד אהבנו לצפות ולעודד את מכבי תל אביב בהיכל יד אליהו.
ממש לפני הגיוס של יפתוח, אני הוא ואבא טסנו לראות משחק ליגת האלופות של פריז נגד יונייטד, משחק מטורף עם הרבה שערים, כל אוהד יונייטד זוכר את המשחק הזה…
אני שמח שהייתה לנו חוויה כל כך טובה יחד.
ב-5.10 נסענו למשחק של מכבי נגד פרטיזן, המשחק הראשון של העונה, למעשה זה הפעם האחרונה שאני והוא התראנו… מאז נולדה אצלנו בבית מסורת מדהימה שכל משחק של היורוליג של מכבי, הצוות שהוא פקד עליו, הצוות שהוא גדל בו והחברים מהבית באים לצפות ביחד, אווירה מטורפת, נהנים כולם ביחד גם אם לרוב מפסידים…
במהלך העונה שעברה שהייתה משוגעת פנו אלינו ממכבי והשחקן שיפתח הכי אהב (בונזי קולסון) כתב את שמו על הנעל שלו בזמן משחק ירוליג. לאחר כמה חודשים הוזמנו אבא ואני לאימון של מכבי , בסיומו של האימון בונזי ניגש אלינו והביא לי במתנה את הנעל .
